קרב עמק הבכא
במלחמת יום הכיפורים, גדוד עז 77 של חטיבה 7, בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני, השתתף בקרבות הבלימה. קרב עמק הבכא נודע כקרב הקשה ביותר ברמת הגולן
מלחמת יום הכיפורים – קרב עמק הבכא
בהיסטוריה של מדינת ישראל, "עמק הבכא" הוא כינוי של עמק נרחב ברמת הגולן הנפרש מעט מצפון לעיר הסורית הנטושה קוניטרה ועד לתל חרמונית בצפון, שדרכו ניסו לפרוץ הדיוויזיות הסוריות במלחמת יום הכיפורים. טנקים של חטיבה 7 ושל חטיבה 188 בעזרת סיוע של גדוד 405 בלמו שם את כוחות השריון הסורים, בקרב דמים קשה שנמשך כארבע יממות. הכוח הישראלי מנה 150 טנקים ומולו התייצבו כ-450 טנקים סוריים. הודות לקרב בלימה שנוהל על ידי מפקד גדוד 77 של חטיבה 7, סא"ל אביגדור קהלני, נכשלה המתקפה של הצבא הסורי והושמדו כ- 300 טנקים סוריים. צה"ל איבד 76 לוחמים ולזכרם הוקמה אנדרטת גדוד עז 77. לקרב ניתן הכינוי קרב עמק הבכא. עמק הבכא מכונה גם פתחת קוניטרה וזהו האזור שבו הצבא הסורי הפעיל את לחצו העיקרי.
ההיערכות הישראלית בקרב עמק הבכא
הכוח הישראלי שהוצב בקו הקדמי ביותר על "קו התילים" [עמידת הטנקים על רמפות ועל גבעות במטרה "לשלוט" על האויב], היה גדוד שריון 74 מחטיבה 188, בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי. מספר ימים לפני פרוץ המלחמה עלה גדוד 77 מחטיבה 7 לרמת הגולן כחלק מתגבור הכוחות. גדוד עז 77, בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני, היווה כוח עתודה ונפרס מספר ק"מ מערבית לגבול, במעלה ה"משפך" שעלה מפתחת קוניטרה. שאר כוחות חטיבה 7 נפרשו ברמת הגולן בערב יום הכיפורים, יום לפני פרוץ המלחמה ושימשו כעתודה לכוחות 188. גדודי השריון היו חמושים בטנקי שוט קל, השבחה ישראלית של טנק הצנטוריון הבריטי. בנוסף לכוחות השריון, היו בגזרה שלושה מוצבי חי"ר (מוצבים 105, 107 ו-109) שאוישו על ידי לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני. תפקידם היה לקיים נוכחות בגבול, ולדווח על התקדמות הכוחות הסורים.
ההיערכות הסורית בקרב עמק הבכא
הסורים בנו את כוחם לאורך הגבול הישראלי במהלך כל ימי חודש ספטמבר 1973 וצברו כוחות גדולים מאד. יחידות האם הסוריות בגזרה היו הדיוויזיות הממוכנות השביעית והתשיעית, כאשר אליהן הוכפפו כוחות נוספים בבוקר ה-6 באוקטובר עם הפריצה.
קרב עמק הבכא – 6.10.73 – ההפתעה
הקרב בעמק הבכא החל מיד עם פרוץ המלחמה, כחלק מההתקפות הסוריות הכוללת לכל אורך החזית. בחסות הפגזת טילים כבדה התקדמו הסורים לכיוון מערב, במטרה לפרוץ את מערכי ההגנה של צה"ל. טנקי גדוד 74 הצליחו לבלום את כל ניסיונות החדירה של חטיבת השריון הסורית. גדוד עז 77 (עוז 77), שהיה כח העתודה, חבר לגדוד 74 בקו החזית בשעה 18:00. המג"ד אביגדור קהלני התייצב עם מספר טנקים בתל "הבוסטר". מצפון ניצבו טנקים של חטיבה 7 על הר חרמונית ועל "רמפות" דרומה לתל. בגזרה שמדרום לבוסטר, השולטת על דרום עמק הבכא, שלטו כוחות מחטיבה 7. התקדמות מסוימת של השריון הסורי הגיעה רק עם רדת הלילה, כאשר הצליחו כוחות השריון הסוריים להסתנן מעבר לקווי ההגנה של גדוד 74, שלחם ללא אמצעי ראיית לילה. אף על פי כן, לא נפרץ מערך ההגנה של צה"ל, כאשר כוחות חטיבה 7 שניצבו בקו האחורי, פגעו בשריון הסורי ובלמו את התקדמותו.
קרב עמק הבכא – 7-8.10.18 – המגננה
לאחר כישלון הפריצה של הסורים ביום הראשון למלחמה, הצבא הסורי שלח כוחות רבים לקרב עמק הבכא. הכוח הגדול שהסורים קידמו כנגד כוחות צה"ל, שמנו עדיין רק כוחות סדירים, הביא לכך שמח"ט חטיבה 7 היה צריך לתמרן את כוחותיו, ולשולחם למקומות שבהם התגבר הלחץ סורי להבקעה. הלחימה הייתה קשה ומתישה וחדלה רק בחצות הלילה. בקרבות היום השני נפגעו כ-90 טנקים סוריים, וכלים רבים נוספים. במהלך ה-8 באוקטובר הסורים המשיכו את לחצם בפתחת קוניטרה. עם זאת הכוחות של חטיבה 7 החזיקו מעמד ובלמו את מאמציה המתמשכים של הדיוויזיה הסורית להבקיע את הקו. בלילה שבין ה-8 ל-9, שכונה גם "ליל הבזוקות", ערכו כוחות חי"ר סוריים מתקפה בטילי נ"ט ומטולי אר. פי. ג'י., על כמה מחניוני הטנקים של חטיבה 7. המתקפה הצליחה לפגוע בכמה טנקים, אך לא הביאה לשינוי בהיערכות ההגנה. בלילה זה נהרג מפקד הדיוויזיה השביעית, כאשר הטנק שלו נפגע במהלך ההתקפה הסורית.
קרב עמק הבכא 9.10.73 – ההכרעה
לאחר שאיבדו את הישגיהם הקרקעיים בדרום ובמרכז רמת הגולן עקב התקפת הנגד של כוחות המילואים הישראליים, החליטו הסורים לרכז מאמץ אחרון בפריצת קו ההגנה של צה"ל בגזרה הצפונית. בהתקפה השתתפו כ-100 טנקים מדיוויזיית השריון ה-3 שטרם השתתפה בלחימה אשר תוגברו בשארית הכוחות של דיוויזיה 7, ובסך הכל כ-170 טנקים. מולם עמדו כ-50 טנקי שוט-קל מחטיבה 7 ומגדוד 74 של חטיבה 188. הכוחות הישראלים היו מותשים לאחר שלושה ימי לחימה וחלקם סבלו מחוסר בתחמושת. התקפת השריון הסורית החלה בשעות הבוקר בחיפוי הפגזה ארטילרית כבדה. טנקים של צה"ל במוצבים שעל הקו הסגול הצליחו לפגוע בחלק מן הטנקים, אבל כוח גדול הצליח לנוע לתוך העמק. בלחץ האבידות שנגרמו להם וההפגזה הסורית הכבדה על עמדותיהם, נסוגו שארית הטנקים הישראלים מן השטחים השולטים על העמק, תוך שהסורים ממשיכים להתקדם וללחוץ על כוחות החטיבה המותשים.
בשלב זה הגיעו כוחות החטיבה הנותרים למצב משבר ותחמושתם עמדה לאזול. מפקד החטיבה ריכז מול גזרת ההתקפה הסורית את כל הטנקים שהצליח לאסוף והעמיד אותם תחת פיקוד מפקד גדוד 77, סגן אלוף אביגדור קהלני. קהלני הצליח להוביל את הטנקים שבפיקודו לשוב ולתפוס את השטחים השולטים על עמק הבכא, תוך ניהול קרב שב"ש בטווחים קצרים נגד טנקים סוריים. במהלך הקרב סייעו סוללות תותחים רבות לחטיבה 7 בירי ארטילרי מדויק על דרכי הגישה של הסורים אל העמק. להפגזה הכבדה הייתה השפעה של ממש על ההסתערות הסורית. לעזרת חטיבה 7 נשלח כוח תגבורת שכלל 11 טנקים מחטיבה 188, אשר מפקדו היה סא"ל יוסי בן-חנן (מג"ד 53). הכוח, שהגיע ברגע האחרון, התייצב באגף הדרומי של החטיבה ומילא תפקיד חשוב בשבירת ההתקפה הסורית ובהדיפת ניסיון ההבקעה האחרון של הצבא הסורי ברמת הגולן. בשעות הצהריים החלו הסורים לסגת וטנקי חטיבה 7 החלו להתקדם ולתפוס מחדש את העמדות השולטות בעמק. עד ל-10 באוקטובר השלימו כוחות צה"ל את הדיפת הכוחות הסוריים חזרה אל מעבר לקו הסגול, וב-11 בחודש אף עברו למתקפת נגד, חדרו לשטח סוריה וכבשו שטח של כ-400 קילומטר מרובע, שכונה בשם המובלעת.
קרב עמק הבכא – מורשת הקרב וההנצחה
הקרב על עמק הבכא הפך לסמל העמידה העיקשת של כוחות צה"ל המופתעים אל מול כוחות עדיפים מספרית במלחמת יום הכיפורים. הקרב הובלט לנוכח העובדה שבגזרות אחרות בדרום רמת הגולן ובסיני לא הצליחו כוחות הסדיר לבלום את שטף הכוחות העדיפים. בגזרות אלה נפרצו קווי ההגנה של צה"ל והתייצבו רק לאחר הגעת תגבורת מילואים.
אנדרטת עמק הבכא של גדוד עז 77 של חטיבה 7, הוקמה לזכר הנופלים בקרב עמק הבכא. האנדרטה משקיפה על העמק שבו התרחש הקרב. בשנת 1975, כשנתיים לאחר המלחמה, הוציא לאור מג"ד 77 אביגדור קהלני את ספרו עז 77. הספר מגולל את סיפור הקרב מנקודת עיניו של המג"ד, ומציג את לחימתם ההירואית של צוותי הטנקים מחטיבה 7, שמנעו את חדירת השריון הסורי לצפון הרמה.
